התינוק בבית האסורים
פסוק שנקרא אל תוך החושך, ותשובה שבאה מבפנים.
רבי יהושע בן חנניה הלך לכרך גדול שברומי. אמרו לו: תינוק אחד יש בבית האסורים, יפה עיניים וטוב רואי.
הלך ועמד על פתח בית האסורים, ואמר בקול פסוק מישעיהו — כמו קורא שאלה אל תוך החושך: ״מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים?״
ענה אותו תינוק מתוך הכלא והשלים את הפסוק: ״הֲלוֹא ה׳ — זוּ חָטָאנוּ לוֹ…״
אמר רבי יהושע: מובטחני בו שמורה הוראה בישראל יהיה. איני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שיפסקו עליו.
לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה. ולא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל. ומי היה? רבי ישמעאל בן אלישע.
מוּבְטַחְנִי בּוֹ שֶׁמּוֹרֶה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל. אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁאֶפְדֶּנּוּ.
מה זה אומר לנו
רבי יהושע לא ראה את הילד — הוא רק שמע אותו משלים פסוק. זה הספיק. אחרי כל אגדות המוות של הפרק, זו האגדה שבה מישהו נפדה ויוצא — והופך לאחד מגדולי התנאים. הגמרא מניחה את הפדיון בסוף, לא בהתחלה.
בִּימֵינוּ
׳לא נשאיר איש מאחור׳ — פדיון שבויים הוא מהמצוות שכלל ישראל מוכן להפוך עולמות למענן. הנכונות הזאת, לא לוותר על אף אחד שנשאר בחושך, היא בעצמה טעימה מן הגאולה.
וְלֶעָתִיד לָבוֹא
תינוק אחד נפדה בממון הרבה, ונעשה רבי ישמעאל בן אלישע. האגדה הזו היא כבר טעימה מן הסוף.
לעתיד לבוא ייפדו כולם — לא אחד שנמצא במקרה, אלא כל מי שנשאר מאחור, מכל בית אסורים שבו הושארו יהודים בכל הדורות. והנביא מבטיח שהשבים לא יבואו בשקט אלא ברינה, ושהשמחה שעל ראשם תהיה שמחת עולם.
וּפְדוּיֵי ה׳ יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם.ישעיהו ל״ה, י׳