מפני מה חרב?
שני בתים, שתי סיבות — והשנייה קשה מן הראשונה.
הגמרא שואלת על שני הבתים בנשימה אחת, ומשווה ביניהם.
מקדש ראשון חרב מפני שלוש עבירות חמורות שהיו בו: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. כאן התשובה מובנת. אבל אז באה השאלה הקשה: מקדש שני — שאנשיו עסקו בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים — מפני מה חרב?
והתשובה: מפני שהייתה בו שנאת חינם. הגמרא מסיקה מכאן מסקנה מרחיקת לכת: שנאת חינם שקולה כנגד שלוש העבירות החמורות ביחד.
מִקְדָּשׁ שֵׁנִי, שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת וּגְמִילוּת חֲסָדִים — מִפְּנֵי מָה חָרַב? מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה בּוֹ שִׂנְאַת חִנָּם.
מה זה אומר לנו
אפשר לקיים חברה שומרת תורה לחלוטין, ועדיין לאבד את הבית. הגמרא לא מאשימה בחוסר דתיות אלא ביחס בין אדם לחברו — וקובעת שהוא לבדו מספיק כדי להפיל הכול.
בִּימֵינוּ
אפשר לבנות חברה יהודית מלאה בתורה, בחסד ובמוסדות — ולראות אותה נקרעת בין מחנות שאינם מדברים זה עם זה. שומרי המצוות שלמים; מה שחסר הוא היחס בין אדם לאחיו. שם, בדיוק, מצביעה הגמרא.
וְלֶעָתִיד לָבוֹא
אם המשקל של שנאת חינם היה כה גדול עד ששקל כנגד שלוש עבירות חמורות — אותו משקל עצמו קיים בצד השני. אהבת חינם שקולה כנגד הכול.
והבית השלישי לא יידרש לתורה חדשה. אותה תורה ואותן מצוות שכבר בידינו יעמדו, ברגע שתתווסף עליהן האהבה. כל מה שחסר הוא הדבר היחיד שכל אחד יכול להתחיל בו היום.
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.ויקרא י״ט, י״ח