טיטוס הרשע והיתוש
הקיסר שהחריב את המקדש, והבריה הקטנה ששלחה אליו.
טיטוס נכנס לבית קודשי הקודשים ועשה בו את המעשים המחללים שהגמרא מתארת. נטל סייף וגידר את הפרוכת, ונעשה נס: היה דם מבצבץ ויוצא, וטיטוס סבר שהרג את אלוהי ישראל.
לקח את כלי המקדש בספינה לשוב ולהשתבח בעירו. עמד עליו נחשול בים לטבעו. אמר: אלוהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים. אם גיבור הוא — יעלה ליבשה וייעשה עמי מלחמה.
יצתה בת קול ואמרה: רשע בן רשע, בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה — עלה ליבשה ועשה עמה מלחמה.
עלה ליבשה. בא יתוש, נכנס בחוטמו, וניקר במוחו שבע שנים. לפני מותו ציווה לשרוף את גופו ולפזר את אפרו על פני שבעת הימים, שלא ימצאהו אלוהי היהודים ויעמידהו בדין.
בְּרִיָּה קַלָּה יֵשׁ לִי בְּעוֹלָמִי, וְיַתּוּשׁ שְׁמָהּ — עֲלֵה לַיַּבָּשָׁה וַעֲשֵׂה עִמָּהּ מִלְחָמָה.
מה זה אומר לנו
הגמרא לא נותנת לטיטוס מפלה צבאית. היא נותנת לו יתוש. הקיסר שהחריב את המקדש נכנע לבריה הקטנה ביותר — ובסוף מפחד כל כך, עד שהוא מבקש למחוק את גופו מן העולם.
בִּימֵינוּ
המעצמות הגדולות ביותר שקמו על כלל ישראל נפלו דווקא מהדברים הקטנים. ההישרדות שלנו לאורך הדורות, מול כוחות שנראו בלתי מנוצחים, היא עצמה הנס שהגמרא מצביעה עליו.
וְלֶעָתִיד לָבוֹא
טיטוס לעג ואמר: אין גבורתו של אלוהי אלו אלא במים. את הלעג הזה הפך הנביא במילה אחת.
אותם מים עצמם הם המשל לדעת ה׳ שתמלא את הארץ כולה: לא כוח שמופיע בנחשול אחד ונעלם, אלא ידיעה ששוטפת את העולם ואינה משאירה בו מקום ריק — ״כמים לים מכסים״. הפרוכת שגידר בסייף תיארג מחדש, והכלים שנטל יושבו למקומם.
כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה׳, כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים.ישעיהו י״א, ט׳